אתמול, יום רביעי, ה- 27.2.08 נסעתי עם המשפחה שלי לסיום קורס מט"קים בלטרון. בסביבות 15:00 הביפר שלי התחיל לרטוט, התחילו המטחים. עד 16:00 נספרו כעשרים נפילות, רובן המכריע בתוך שדרות או בסביבה הקרובה.
במהלך אותה שעה דיברתי עם הצוות בהפוך לאחר כל נפילה, התדיינו והתייעצנו עם פיקוד העורף, בסופו של דבר החלטנו לפתוח. ההפוך נפתח ב-16:00, כשקצת יותר מעשרים נערים כבר מחכים בחוץ..., 16:20- אזעקת "צבע אדום", חדר הביטחון בהפוך מלא, 4 נפילות נוספות, אחת מהן קרובה להפוך, הנערים רצים למקום הנפילה, ארבע דקות אח"כ נשמעת הכריזה פעם נוספת, הפעם הצוות נמצא כמעט בלי נערים בחדר הביטחון. הצוות מחליט להשאיר את ההפוך פתוח- אבל רק כדי לשמש מקלט מהקסאמים, כל נער שמגיע מקבל שתייה וחיבוק ונשלח הביתה. גם מתנדבי הנוער שהגיעו כדי לשמוע שבשבוע הבא הם יקבלו שייט ביכטה, ארוחת ערב והצגה בתרומה- ביצעו את הפגישה בזריזות בחדר הביטחון.

בחמש נגמר הטקס. אני עולה עם המשפחה לרכב ומתחיל לקבל עידכונים. הרוג ופצועים במכללת ספיר, פיקוד העורף ממליץ לסגור. אני מתקשר לאודליה, עובדת הקפה, ומבקש לסגור את הקפה של יע"ל. הניידת מתחילה להתארגן למפגש בהפוך, ליאור ומארק, עובדי ההפוך,  כבר אחרי סיכום יום עם המתנדבים, הם מתחילים להפעיל את הנוהל שלנו לשעת חירום: התייעצות עם כונני הרווחה, זימון מתנדבים, בדיקה טלפונית לגבי מצבם של כל המתנדבים ומתנדבי הנוער, רוב המתנדבים היו במכללה והם עם הפנים להתאווררות בביתם או בבית ההורים.
אני מתקשר לשרית , מנהלת הפוךקרית גת. היא בדיוק מגיעה עם החבר'ה מההפוך שלה ליפעת בהפוך חולון. אני מבקש ממנה שתאתר מתנדבים שיהוו אופציה לתיגבור בשדרות אם לא נצליח להתארגן, שרית מגייסת מתנדבים תוך חצי שעה ולאורך כל הערב מיתקשרת לחזק...

מורן , מנהלת תחום ההפוכים,   מתקשרת להתעדכן ורוצה לבוא כדי לבצע ונטילציה לצוות בסיום העבודה, אני מציע שתגיע למחרת והיא מתרצה. לאורך כל הערב היא נשארת עם היד על הדופק ועוזרת לאלתר פתרונות: אחד מהם הוא בעניין מתנדבת שעמדה בשער של אחד הקיבוצים בדרכה למשמרת בהפוך, נשמעת כריזת "צבע אדום" היא מגלה שאין לה היכן להסתתר ונשמעת מאוד נסערת בשיחה עם ליאור בה היא מודיעה כי היא נוסעת לכיוון ת"א. לוקח למורן בערך דקה לחזור אלי עם הטלפון של ליזה מהפוך ת"א שמחכה למתנדבת, לאחר השיחה, ליזה מתקשרת להרגיע ולברר איך היא יכולה לעזור.
בשש וחצי הצוות מתארגן ליציאה. אנחנו עוברים תדרוך, מדפיסים דפי ריכוז פרטים וטלפונים לשעת חירום לחלוקה לאנשים שנפגוש, אנחנו מחלקים את העיר לגזרות לכל אחד משלושת הצוותים שיוצאים. דורין וליאור נשארות בהפוך לשמש "חמ"ל" - לרכז את המידע מהצוותים, להפנות צוותים ממקום למקום על פי המצב שיתגלה בשטח ולהשאיר את ההפוך פתוח על מנת שעוברים ושבים יוכלו למצוא מחסה בזמן הנפילות.
נטע ונורית יוצאות איתי לשכונת קסדור.. השכונה ריקה, אנחנו יורדים מהרכב לזולות ואל מתחת לבניינים ולא מוצאים שם אף אחד. אנחנו ממשיכים לשכונת נווה אשכול, גם שם אנחנו לא רואים נערים. ליאור אומרת שקוצ'ה, רכז הניידת, עם הצוות שלו מפנים נפגעת חרדה משכונת הנביאים לנקודת פינוי נפגעי החרדה בעיר. הם מתעכבים בנקודת הפינוי כדי לתרגם את השיחה בין האישה לאנשי הטיפול...
אסף מסיים לסרוק את שכונת ניר עם, משחרר את הצוות שלו וחובר לקוצ'ה. כולנו נפגשים באחד המקלטים בשכונת הנביאים.
המקלט הוא אחד משני מקלטים אליהם מתפנה רחוב שלם. ברחוב בתי שלושה קומות, ללא מיגון ועם ריכוז נפילות גבוה. במקלט אחד מתרכזים המבוגרים והנערים במקלט השני. התמקדנו במקלט של בני הנוער: הבאנו מנות חמות ועוגות כדי שיוכלו להעביר את הלילה, התעכבנו כמעט שעה עד שהצלחנו לעזור לגייס מזרנים למקלט.

הגענו לסיום הערב בהפוך, כולם הרגישו מחוזקים מהעשייה. כולם נראו מותשים. גם אני.
למחרת נפגש הצוות לסיכום השבוע האחרון והיום שעבר עלינו. במהלך ישיבת הצוות היתה נפילה קרובה ויצאנו לראות אם צריך עזרה. לידינו התמוטטה אישה כבת 50. הכנסנו אותה לקפה והזמנו אמבולנס. מורן ועינת באו לחזק, היו מספר נפילות כשניסינו להתחיל לדבר אבל סיימנו את השיחה מחוזקים.

אני גאה להיות חלק מהצוות הזה (העובדים והמתנדבים). אני גאה להיות חלק מהעמותה הזו, שכל בקשת סיוע, בכל שעה, כל טלפון שעשיתי בשנות עבודתי וגם במקרה זה- אחרי שהזדהיתי כ"שרון מעלם בשדרות" קיבלתי התגייסות ומענה לכל בקשה.
 תודה לכולם, אתם עושים את העולם למקום שקצת פחות מסוכן לחיות בו...

תודה גם לכל מי שעזר ותמך במקרה הזה:
דורין יעקב, דני גליקסברג, דסטה מלסה, חניתה חפץ, יהונתן גליקסברג, יענקל'ה אמזלג, יפעת בינמו, ליזה גויכברג, מורן מוסט, נורית חוסצקי, נטע עציון, עיינה נגרי, עינת וגר אטיאס ושרית כהן.
ברהנו אדמסו, ליאור פלר, מארק איפראימוב, סבסטיאן (קוצ'ה) סקלופסקי ואסף גלבוע