למעבר לצ'אט של עלם

מתנדבים כותבים - עוז כוכבי, ניידת שדרות

מעגל שנסגר - עוז כוכבי, ניידת שדרות


יש שיאמרו שאני "מלח הארץ". עוז כוכבי, בן 26, עצמאי, סרן במילואים, סטודנט מצטיין במגמת הנדסאי חשמל במכללת ספיר ומתנדב בעמותת עלם.  אך לא תמיד כך היו פני הדברים.

נולדתי בעיר שדרות, למשפחה שלא בורכה מבחינה כלכלית, דבר אשר גרר באופן ישיר לשעות עבודה מרובות של ההורים (שבאמת רצו לתת לי הכל ולא לחסוך ממני, מאחיי ואחיותיי דבר) מסביב לשעון, מה שגרם לסוג של "עצמאות" בקבלת ההחלטות אצלי כבר מגיל קטן. אך ההחלטות שהתקבלו, מסתבר, לא היו כל כך טובות. הרביתי להיעדר מבית הספר כבר בבית הספר היסודי,  מקרי אלימות היו דבר שבשגרה, ותחושות כמו חוסר ביטחון, חוסר יכולת וחוסר אמונה עצמית החלו לחלחל בתוכי. בחטיבת הביניים המצב החמיר והורחקתי מבית הספר, פעמיים.

את עלם פגשתי לראשונה בגיל 13, כאשר שוטטתי עם  חברים ברחובות העיר, חסרי מעש ורודפי צרות, ונתקלנו בתופעה שלא הצלחנו לפענח. ראינו רכב גדול עם מספר אנשים שפשוט באמצע הרחוב הורידו כיסאות, משחקי קופסא, מנות חמות ותה. אותם אנשים הציגו את עצמם כ"מתנדבים של עמותת עלם" והציעו לכל נער ונערה שעוברים באזור להצטרף אליהם, לאכול מנה חמה, לשחק ג'אנגל ספיד או לדבר על דברים ש"יושבים" עליהם. לאחר החשיפה הראשונית התחלנו לבקר את ה"אנשים האלה שמחלקים מנות חמות", ואט אט זה נהפך להרגל שבשגרה. עם המון השקעה של המתנדבים, נוצר ביננו לבינם קשר  רגשי, מחייב, חם ואוהב. התחלנו לייצר שיחות עם עומק, שיחות בהן לא פחדנו (למרות היותנו נערים) לדבר על רגשות, להיחשף ולהביע את דעותינו בקול.

יד ביד עם ההגעה הרציפה שלי לעלם והשיחות התכופות עם המתנדבים,  החלו לעלות בי מחשבות פנימיות חיוביות כמו "אני יכול", "אני רוצה" ו-"מגיע לי, אני יודע שמגיע לי". מבין המתנדבים הרבים שהייתי איתם בקשר,  יש שניים שאני זוכר עד היום - אבנר ואביעד. שניהם ידעו לדרבן אותי ולעודד מחשבות, אשר יכולתי לדבר עליהן רק איתם. הם היו מאוד משמעותיים עבורי, עבור ההתפתחות וההצלחה שלי בהמשך הדרך.

בכיתה ט' עברתי ללמוד בפנימייה, ואחרי מספר חודשים קשים איימו בהרחקתי מהפנימייה. היה לי מקום פרטי משלי בפנימייה שבו יכולתי להתנתק מהכל, ולשם הלכתי. התחלתי להריץ בראשי מליון מחשבות ואז אמרתי לעצמי "לא רק שמגיע לי, אני חייב את זה לעצמי!" ואני יכול היום לומר היום שלמחשבה הזו היה מספיק כוח ועוצמה בזכות השיחות שהיו לי עם מתנדבי עלם.

לאט לאט התחלתי לייצב את עצמי כתלמיד עם ציונים גבוהים, ולאחר מכן הגיע השלב שבו אני מתחיל להתכונן לצה"ל. חלמתי להגיע ליחידה מובחרת, אך לא היו לי הכלים להבין מה אני צריך לעשות כדי להגיע לשם וכמובן שמתנדבי עלם נכנסו לתמונה. הם ייעצו, תמכו, עטפו וגרמו לי להאמין שאני יכול ומסוגל להגיע לכל מקום שרק ארצה. כשלא עברתי את הגיבוש לסיירות, מתנדבי עלם נכנסו לתמונה וסייעו לי לגבש אצלי את הדעה שלא משנה מה או איפה אתה, העיקר שאתה עושה ונותן את המקסימום מעצמך. בסופו של דבר התגייסתי לשריון, את הטירונות סיימתי כמצטיין פלוגתי ובהמשך יצאתי לקורס מפקדי טנקים ולקורס קציני שריון.
השתחררתי מצה"ל, ומיד ידעתי שאני הולך להתנדב בעלם - כי אני רוצה לתת בחזרה לנערים את אותן רגשות ומחשבות של "אני יכול", "אני רוצה", ו-"מגיע לי!", בדיוק כמו שאחרים עשו בשבילי.
הגעתי מיד לסניף "הפוך על הפוך" של עלם בשדרות ואמרתי שאני רוצה להתנדב, ומאז אני כבר שנה ושלושה חודשים מתנדב בעלם פעם בשבוע באופן קבוע. כל יום חמישי הוא יום מיוחד עבורי, זה היום היחיד בשבוע שאני עוסק במשהו שהוא לא אני, יום שבו אני נותן מהלב בלי לצפות או לרצות לקבל תמורה, ולכל מי ששואל אני תמיד אומר שעלם נתנה לי יותר משאי פעם אצליח להחזיר לה.

במהלך תקופת ההתנדבות יצרתי קשרים אישיים עם נערים, עברתי תהליכים עם עצמי והצלחתי להוביל תהליכים מיוחדים, נפלאים ומקסימים עם נערים. קיבלתי את הצוות הכי טוב שקיים בעמותת עלם (צוות ניידת חמישי שדרות!!!!!), רכשתי חברים וחברות והכי חשוב – השפעתי!

הרומן שלי ושל עלם יימשך עוד שנים רבות. אני מאחל לעצמי שיום יבוא, ונער של היום יגיע בעתיד להתנדב כמוני, לסגור מעגל עם עצמו, עם עלם ולגדל דור חדש של נערים שלא מפחדים להגיד "אני יכול!"

"הדואג לימים זורע חיטים,
הדואג לשנים נוטע עצים,
הדואג לדורות מחנך אנשים"

יאנוש קורצ'אק.

עוז אביבי